הכירו (למי שעדיין לא הכיר) אישה שנונה ומקסימה, יזמית ואקטיביסטית ואחת הדוגמניות האפרו-אמריקניות הראשונות בתחום – בת’אן הרדיסון. בשנות ה-70 של המאה הקודמת היא זכתה לתהילה עצומה והייתה מודל לחיקוי עבור דוגמניות אפרו-אמריקאית רבות אחרות, לא מעט בזכות מאבקיה למתן ייצוג הולם לדוגמניות שחורות בתחום, שנשלט עד אז כמעט לחלוטין על ידי נשים לבנות.
כיום הרדיסון היא בשנות השבעים לחייה, מתגוררת בבית מפואר בצפון מדינת ניו יורק וכותבת את זיכרונותיה לקראת הוצאתם לאור כספר. בדרכה ההומוריסטית, הלא מתנצלת, היא משתפת את הצופים בתחנות חייה השונות – ממסלולי האופנה הזוהרים שעליהם הקפידה לצעוד, לפי תיאורה שלה, בביטחון מתגרה שזועק “אני שחורה ואני כאן”; אל המפגשים שנועדו לעודד צעירות מקבוצות אתניות מגוונות להצטרף, להילחם ולהצליח בעולם האופנה; ולתוך חדרי ההנהלה שבהם נלחמה בסבלנות ובעקשנות למען מתן הזדמנות לעוד דוגמניות שחורות. בין הדוגמנים והדוגמניות המופיעים בסרט: טייסון בקפורד, אימאן ונעמי קמפבל, שמספרת כי חשה שבת’אן היא מעין אימא שנייה עבורה.