מרטין שלר הוא צלם פורטרטים מהנחשבים והמוערכים בעולם, שהתפרסם בזכות צילומים  עוצמתיים וקרובים במיוחד. הוא צילם את ברק אובמה ואת דונלד טראמפ, את טיילור סוויפט ואת ליידי גאגא ועוד מאות מנהיגים וכוכבי עולם. אבל שלר מתעד גם אנשי שוליים שקופים, שהחברה האמריקאית והעולם מעדיפים להדחיק את קיומם, ובכך מתמקד הסרט הזה.

מצלמת הקולנוע מתעדת את פגישותיו של שלר עם אנשי השוליים: דרי רחוב, ניצולי גזר דין מוות, מכורים ומכורות לסמים, חסרי כל. מהשיחות שהוא מקיים איתם נראה שבאמת אכפת לו ממושאי צילומיו, וחשוב לו להעביר את  האנושיות העמוקה של כל אחד ואחת מהם. וכאשר צילום הדיוקן מוצג לפנינו על מסך הקולנוע, התחושה היא ששלר אכן הצליח להעביר את הסבל, את הכאב ואת ההבנה שמבעד לעדשה, כולנו דומים יותר ממה שנדמה לנו.

לפני או אחרי הצפייה בסרט מומלץ לבקר בתערוכה ״אן שימין שטרית: מלאכי״ (אוצרת: סופיה בארי) בדומה לסרט, הבוחן את כוחו של הדיוקן המצולם ככלי המסוגל לחשוף רבדים אנושיים מעבר לזהות ולמעמד, גם התערוכה ״אן שימין שטרית: מלאכי״ עוסקת במפגש האינטימי שבין מבטו של הצופה למבטם של המצולמים. ההשתייכות החברתית־מעמדית של הנערים שאותם מצלמת שטרית נדמית ברורה לכאורה – כולם בני המקום הזה. אך היא אינה מפרידה ביניהם באמצעות ציון שם או מיקום גאוגרפי, ובכך היא שוללת את פרטי הזיהוי המקובלים – מי הם נערי הגבעות, מי הם הנערים הבדואים, ומי הם הנערים מהרי מרוקו. מול הצופה ניצבים דיוקנאות אנונימיים של נערים על סף בגרות. גם בדיוקנאות של שולר וגם באלה של שטרית, הדיוקן הופך למרחב של התבוננות בפגיעוּת וביחסים בין המצולם לצופה.

הביקור בתערוכות בכפוף לשעות הפתיחה של מוזיאון תל אביב לאמנות