גוסטב מאהלר מגיע לניו יורק ב־1907, פליט של אנטישמיות ומשבר אישי, ומבקש למצוא בה בית רוחני חדש. לתקופה מסויימת הוא מנצח על המטרופוליטן אופרה ועל הפילהרמונית של ניו יורק וגם מלחין בה את שתי הסימפוניות האחרונות שלו.
אבל ארבע שנותיו של המלחין האוסטרי־יהודי בעיר הן שנים עגומות, והן נחשפות בסרט לעומקן בזכות מכתבים שכתב לחברים וכאלה שכתבה אשתו אלמה. לכל אורך הסרט מתנגנת המוזיקה המרשימה של מאהלר, מהסימפוניות עד שירים שכתב לאלמה, ועל רקע אלה אנו מגלים שהוא איבד את עבודתו אחרי שהמנצח ארתורו טוסקניני הגיע לניו יורק, שהוא נאבק במחלה שכירסמה בגופו, ושהוא חווה סבל נפשי קשה ביחסיו עם אשתו המבריקה והשאפתנית, שבגדה בו.
ארבע שנים אחרי שהגיע לניו יורק ביקש מאהלר לחזור לעירו וינה. שם מת בשנת 1911 ונקבר, לבקשתו, לצד בתו שמתה בילדותה.
