מה אין בסרט הזה? קטעי קברט משנות העשרים והשלושים, מחזות זמר, שירים שהיו להיטים והמון קטעים מסרטים פופולריים, מלאי שמחת חיים. זהו סרט שמתעד וחוגג את חייהם ויצירתם של שני יוצרים מצליחים – מאוד  מצליחים: המלחין מיכאל יארי והפזמונאי ברונו באלץ עיצבו את התרבות הפופולרית של גרמניה לאורך כחמישים שנה. בין השאר הם כתבו מוסיקה ושירים למאתיים וחמישים סרטי קולנוע ויצרו כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של הזמרות המצליחות ביותר באירופה.

בתוך השנים האלה נכללו גם שנות השלטון הנאצי, שבהן השניים המשיכו ליצור ולהצליח בגרמניה בברכת השלטון. באלץ, שהיה הומוסקסואל, אכן נרדף ועמד להישלח למחנה ריכוז, אך ניצל בזכות יארי, שהבהיר לאנשיו של שר התעמולה גבלס, שבלי שותפו באלץ הוא לא יוכל להשלים את פס הקול לסרט שמשרד התעמולה רצה ביקרו (והסרט אכן זכה להצלחה עצומה כאשר יצא לבתי הקולנוע).

הסרט לא מתעלם מהתקופה הזאת, אך לפי גירסתו, השניים ניסו ליצור בדרך חתרנית קול נפרד, אופטימי ושונה מהתעמולה שקידם השלטון. הם אכן הורשו להמשיך ולפעול גם בגרמניה של אחרי המלחמה, והמשיכו גם להצליח. הסרט מצליח לתעד היטב, ובדרך מרתקת, את סיפור חייהם המורכב ואת השפעתם העצומה של שני היוצרים על התרבות הפופולרית בארצות הדוברות גרמנית.