ישראל אלירז ראה בילְדות את המקור לאנושיות נכונה, שהיא נקייה ופגיעה, מסתורית, יצירתית ואותנטית. שיריו המתארים את עולמו של הילד הם מהיפים והצלולים שכתב. בשירתו, הילד הוא אולי המורה האחרון אשר יוכל להראות לנו את הדרך הביתה, אל המקום בו לדברים היה אור מיוחד, והחלומות היו ממש בכפות הידיים. ואל הזמן בו עדיין לא שכחנו ״את פלא היותנו בתוך העולם״.
העבודה בנויה משלושה חלקים: שני פרקי וידאו, ושיר שהמשורר עצמו קורא.
