דברי הקדמה: שירה לוי-בנימיני, מנהלת ואוצרת ראשית, בית ליבלינג – מרכז העיר הלבנה

גדס מול לה קורבוזיה: מה אם תל אביב הייתה מתוכננת אחרת? לציון 100 שנים לתוכנית עיר גנים בתל-אביב, ההרצאה תעסוק בהשוואה בין החזון הרב-תחומי והאורגני של פטריק גדס לבין הגישה המודרניסטית של לה קורבוזיה, ותעלה שאלות על גורל תל אביב אילו הייתה מתוכננת ברוחו של האחרון. מחשבות על תכנון עירוני, ערים אידיאליות והמרחב העירוני שלנו כיום.

עיר עם שדרות רחבות, מבנים מלבניים מבטון חשוף, קווי מתאר ישרים – זה לא מה שרוב המבקרים בהודו מצפים לפגוש. אבל העיר צ'אנדיגאר שבצפון הודו מושכת אליה מבקרים וחוקרים דווקא בזכות אלה: היא תוכננה והוקמה מאפס, לפי עקרונות המודרניזם ולפי רעיונותיו ואמונותיו של האדריכל לה קורבוזיה על איך צריכה להיראות ולתפקד עיר מודרנית.

עכשיו, יותר משבעים שנה לאחר שהוקמה, אפשר לשאול: האם זה הצליח? את זה מנסה הסרט לעשות באמצעות מעקב אחר חייהם של ארבעה מתושבי העיר ויחסם למקום מגוריהם. התשובה, כצפוי, אינה חד משמעית. העיר מתפקדת היטב, ותושביה הם בעלי ההכנסה הממוצעת הגבוהה ביותר בהודו. אבל כבר בתחילת הדרך הואשמו המתכננים האירופים בהתנשאות ובחוסר הבנה של צרכי החברה ההודית, לא תמיד בצדק: תחילה, מספר אחד המרואיינים, תוכננו לעיר מגרשי חניה גדולים, אבל נציגי התושבים טענו: זה מיותר, הרי אין לנו מכוניות. טענתם התקבלה, אבל 70 שנה אחרי, התושבים מתלוננים על מחסור במקומות חניה, כי מגרשי החניה הקיימים קטנים מדי. וזו רק דוגמה אחת מהסרט למה שהחיים והזמן עושים לרעיונות גדולים.