נכון, זה סרט על אדריכלות, אבל למעשה זהו כתב אישום נגד החברה האמריקנית, ליתר דיוק נגד שיטת הכליאה האכזרית שמאפיינת אותה. אדריכל-העל פרנק גרי יוצא עם קבוצת סטודנטים אמריקנים לאדריכלות למסע שבו הם לומדים להכיר את בתי הכלא האמריקניים ותנאי הכליאה הנוראיים שבהם, ולעומתם את מתקני הכליאה (והשיקום!) בארצות אחרות, בראשן נורבגיה, שהם עדיין בתי כלא – אבל אנושיים הרבה יותר.

קצת מפתיע לפגוש דווקא את גרי, האדריכל של מוסדות תרבות ראוותניים ובתי מגורים לעשירים, בפרוייקט חברתי כזה. אבל הוא יודע לכוון את הסטודנטים: "מה יקרה אם נתחיל להתייחס לאנשים כאל יצורים אנושיים?" הוא שואל, "איך ייראו אז בתי הכלא?". התשובות שלו ושל הסטודנטים הן תוכניות למתקני כליאה שונים לחלוטין מבתי הכלא הנוראיים שאנחנו מכירים מהקולנוע, ושאמריקנים רבים מאוד מכירים מבפנים (מספר האסירים בארה"ב הוא הגבוה בעולם – אפילו יותר מסין. שיעור האסירים ביחס לאוכלוסיה הוא הגבוה בעולם המערבי, ועל שיקום אין כמעט מה לדבר – ארבעה מכל חמישה אסירים בארה"ב יחזרו לכלא).

הדמויות המעניינות ביותר בסרט הזה הן אסירות לשעבר, שנפגשות עם הסטודנטים ומצליחות להעביר היטב את המשמעות של להיות כלואה בכלובים של בתי הכלא האמריקניים ובצורך החיוני לבנות משהו אחר – עבור האסירים ובעיקר עבור החברה האמריקנית כולה.