מאריס יאנסונס הותיר אחריו מורשת מכובדת של עשייה מוסיקלית. לא במקרה בחרו יוצרי הסרט הזה, שנעשה אחרי מותו של המנצח יליד לטביה, להביא ראיונות רבים עם מי שניגנו תחת שרביטו: הנגנים, כך עולה מהסרט, העריכו והעריצו אותו. "כאשר הגיע אלינו הרגשתי שאנחנו עושים ביחד משהו משמעותי" מספרת אחת הנגניות בתזמורת פיטסבורג – אחת מארבע התזמורות שבראשן עמד. אחרים מספרים איך הכיר כל אחד ואחת מהנגנים בארבע התזמורות בשמם הפרטי, ואיך התזמורת "נשמעה אחרת" כשהוא ניצח עליה.

יאנסונס ניצח במקביל על 4 תזמורות: הפילהרמונית של אוסלו, תזמורת הקונצרטחבאו באמסטרדם (שם היה מנצח ראשי), תזמורת פיטסבורג והתזמורת הסימפונית של רדיו בוואריה. כאשר חלה בסוף שנת 2019 התעקש לקיים את סיבוב ההופעות המתוכנן עם התזמורת הבווארית, אבל בתום הקונצרט בקרנגי הול הובהל לבית חולים ומשם הוטס לביתו בסנט פטרסבורג, שם מת כעבור זמן קצר. בהלווייתו השתתפו אלפים, ונגנים מכל התזמורות ניגנו לזכרו. 

בקטעי הארכיון הרבים המשולבים בסרט נראה יאנסונס בחזרות ובקונצרטים, וגם מתראיין לאורך השנים. כך נוצר דיוקן שלם, שמצליח להבהיר מדוע מוסיקאים רבים ברחבי העולם זוכרים בהערכה את האיש ומתגעגעים אליו. המנצח סיימון ראטל, שמלווה את הסרט, מסכם: "בפשטות, הוא הטוב שבינינו".