באפריל 1984 התירה פולין לראשונה למשלחות מחו"ל לבוא לציין בה את יום השואה, להשתתף בעצרת לציון מרד גטו ורשה ולבקר במחנות ההשמדה. המשלחת מישראל כללה שורדי שואה ששבו לראשונה למקומות מגוריהם, ולצידם אמנים ויוצרים, רובם בני הדור השני לשואה.

האמנים: עמרי ניצן – במאי תיאטרון, שמואל הספרי – מחזאי ובמאי, נאוה סמל – סופרת ומחזאית וחיים מאור – אמן, הופתעו מהקשר שחשו לפתע למקומות שבהם חיו וסבלו הוריהם. הסופר אמנון שמוש, יליד חלב שבסוריה, מעיד בסרט שגם הוא חש מחובר לתרבות היהודית הספוגה בכל אתר, ושאותה זיהה מהמקומות שבהם התרכזו יוצאי פולין בישראל וזכו לכינוי "ורשה הקטנה". עוד שרידים לתרבות היהודית גילו האורחים בהצגות שהועלו באידיש על במות תיאטרון, ובחפצי יודאיקה שמצאו  בשווקים.

על עוצמת החוויה והרגשות שבביקור, סיפרה הבמאית, נוסף עוד קושי: שלטונות פולין לא איפשרו לה להביא צוות צילום מישראל, והיא חוייבה לשכור צוות מקומי שדיבר פולנית בלבד, והקשר איתו היה בעיקר במחוות גוף.