זוהי הפקה של אופרה, אבל זו גם הצצה אל מה שצפוי לנו מבחינה אמנותית באולימפיאדה בפריז השנה. תומאס ג’ולי – במאי מקורי ועטור פרסים – נבחר לתפקיד המנהל האמנותי של המשחקים האולימפיים, וכשצופים בסרט הזה אפשר להבין מדוע.
הסרט יוצא למסע של יותר משנה ועוקב אחר ההכנות להעלאת “רומיאו ויוליה” מאת המלחין שארל גונו. המסע נע בין חדרי התלבושות, האודישנים, החזרות, ואינסוף התיאומים בין תפאורה, תאורה, זמרים/ות ותזמורת. ג’ולי הוא הבמאי, והוא גם הכוכב של הסרט הזה. הוא מקורי וחדשני, ולא פחות מכך – יודע לרגש קהל (באחת הביקורות נכתב על ההפקה הזאת שהיא “שילוב של אופרה ואופרת-רוק, כמעט מחזמר”). הוא מעמיד סצנות צבעוניות ומרשימות. כאשר מתעוררים קשיים הוא מצליח, לעתים בהומור ולעיתים בהתפרצויות של חוסר סבלנות, למצוא פתרון יצירתי. הוא אפילו מעז לוותר על המשפט (שכתב שייקספיר!) שבו הזוג מבקש את סליחתו של אלוהים על שהתאבד – משום שלדעתו של ג’ולי, זה אינו מתאים למאה ה-21.
