אימו של במאי הסרט, ג'אוואד וואלב הבלגי-מרוקאי, הייתה רקדנית בטן. כילד לימדו אותו שעליו להתבייש בה. וואליד, תוצר החינוך מחדש שעבר העולם הערבי בעשרות השנים האחרונות, יוצא לחפש את המורדים. אלה שלמרות ההשתלטות של האיסלאם הפונדמנטליסטי על העולם הערבי, ממשיכים ליצור בכל הצורות האסורות, בפרט שירה, מוסיקה וריקוד. קטעי ארכיון מגלים למי ששכח, שכל השמרנות האיומה והחונקת הזאת היא עניין חדש למדיי. מפתיע במיוחד קטע שבו נראה נאצר החייכן מספר על דרישת מנהיג האחים המוסלמים שיכריז על חובת לבישת חיג'אב בכל מצרים:  "אם אתה לא מצליח לגרום לבתך תלמידת הרפואה לחבוש את הצעיף, איך אכריח עשרה מיליון נשים מצריות?" אומר נאצר והקהל פורץ בצחוק סוער ומחיאות כפיים. אבל הימים ההם חלפו עברו. קבוצת היוצרים שוואליב מתרכז בה הם אמנים חופשיים שמתנגדים לקיצוניות הדתית. הם הגיעו כפליטים לבלגיה וכיום מקיימים שם חיי יצירה פוריים, שמשקפים את הקונפליקט העמוק של המהגר – זה שרוצה להתערות אבל גם לא שוכח לרגע את התרבות שמתוכה הוא הגיח לעולם.

בחירה רשמית – Toronto International Film Festival