בשקט בשקט, ובניגוד לדעתה של הממשלה, אמנות מופשטת מארצות הברית התחילה לטפטף אל תוך ברית המועצות בשנות ה-50. קבוצה של אמנים אוונגרדים רוסים קיבלו את האמנות הזאת במחתרת, בעיניים נוצצות ובראש פתוח, מוכנים לכל אתגר חדש שהציבה. אחד מהם היה מיכאיל קולאקוב המוכשר, האינטנסיבי, הדרמתי, ששאב אנרגיות אדירות מהאמנות המופשטת של ג’קסון פולוק וחבריו. סיפורו המרתק מובא בסרט הזה. סיפור של מי שגדל בברית המועצות, תחת משטר קומוניסטי קשוח במיוחד, שנאלץ להגר לאיטליה אחרי שהואשם ב”פרזיטיות חברתית”, ושם, באיטליה מצא את מקומו, כאמן וכמורה. זהו גם סיפורו של זרם שלם באמנות הסובייטית הבלתי-רישמית, שחיפש ומצא דרך לבטא עצמו למרות אינסוף איסורים. את הסרט יצר ולדימיר נפבני, במאי אשר באמתחתו כ-30 סרטים העוסקים ביוצרים ובאמנות, ואשר היגר לאחרונה לישראל. כאן הוא משתמש במסמכים, בקטעי ארכיון, בכתביו של קולאקוב וגם בהמחשות בעזרת אנימציה וטכניקות אחרות, ומביא סיפור רוסי, מלא אנושיות והומור, על הכבלים שכובלים אותנו והכמיהה התמידית לחופש.
ההקרנה בנוכחות הבמאי
