זה יכול להגיע פתאום, במכת חוק אחת: חופש הביטוי מבוטל. וזה אכן קרה בהונג קונג, אחרי יותר מ-20 שנות שלטון של סין. “חוק הביטחון הלאומי” שנחקק בשנת 2020 אסר ביקורת על השלטון ואפילו רמז לסאטירה פוליטית; פורסמה שורה ארוכה של מילים וביטויים אסורים ושל מחוות ותנועות גוף שאין לעשות בפומבי; שירים נאסרו להשמעה, יצירות אמנות נעלמו מהמרחב הציבורי.

הבמאית סאן סאן פ. יאנג הייתה שם ותיעדה את הנסיונות שלה ושל חבריה האמנים להילחם בהשתקתם. היא תיעדה זמרי היפ-הופ שזועקים “מילים אסורות”, רקדנים שמבצעים את תנועות המחול הלא-חוקיות ועוד ועוד נסיונות נואשים למחאה. אבל במקביל, הסרט מעביר היטב גם איך האווירה ברחובות הופכת קודרת יותר ויותר, איך הרוב הדומם נאלץ לקבל מחוסר ברירה את אובדן החופש. והאמנים הצעירים, האמיצים והבועטים? – אין ברירה, הם ייאלצו לעזוב, אומרת הבמאית. סרט מרשים על כוחה – ועל חולשתה – של האמנות במאבק מול משטרים מדכאים.