ב-1960 תבע הכתר הבריטי את הוצאת פנגווין על כוונתה להוציא לאור מהדורה של “מאהבה של ליידי צ’טרלי”, ספרו של ד.ה. לורנס, שנכתב בשנות ה-20 של המאה ה-20 ויצא לאור במהדורות פרטיות באיטליה ובצרפת ב-1927-8. שלושים וקצת שנים אחרי זה, החליטו בפנגווין שהגיע הזמן להוציא לאור מהדורה בארץ מוצאו של הסופר, אנגליה. הכתר לא אהב את זה. במהלך שישה ימים עלו אל דוכן העדים שורה של מומחים כדי לנגח את היצירה כפורנוגרפיה זולה או לשבח אותה כיצירת מופת של ארוטיקה, אהבה ואפילו פמיניזם. תעתיקים מהמשפט הזה הם בבסיס הסרט, אשר נותן אותם בידי שחקנים, שמשחזרים את רגעיו הגדולים של המשפט. בתוך כך, מסופר גם סיפורו העצוב של ד.ה. לורנס, בן לכורה פחם, אשר אהב את אשתו המבוגרת ממנו בכל נפשו, ובהשראתה, כך נראה, כתב את הסיפור על האישה שהולכת לחפש אהבה אצל שומר היערות, בעוד בעלה הפצוע אינו יכול לספק את צרכיה. לורנס מת בחוסר כל ומעולם לא חווה את ההשפעה העצומה של ספרו, שעד היום מעורר יצרים בסוגיות כגון פרונוגרפיה מול ארוטיקה, פמיניזם מול חיפצון ואפילו שחרור לעומת שיעבוד.