זה מתחיל כסרט על אדריכלות: על בניינים ורחובות ועל דרכי השימור והשחזור של העיר דרזדן, שהופצצה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה בעוצמה – רבים יאמרו באכזריות – ללא תקדים. מרכז העיר כולו נותר עיי חורבות, עשרות אלפים מתושבי העיר נהרגו, והשלטונות – תחילה הקומוניסטי, אחר-כך זה של גרמניה המאוחדת – הציבו לעצמם משימה: לשחזר את העיר שהיתה פעם. אבל מהר מאוד מתברר שמאחורי הבנייה יש ויכוח פוליטי סוער, תנועת ימין שעולה ומתחזקת בעיר ואנשי שמאל שמוחים נגדה. הוויכוח, מתברר, הוא על זיכרון, על הנצחה ועל גרמניה של פעם ועל זו של היום.
“האם אסור לגרמנים להתאבל ולהקים אנדרטאות לקורבנות שלהם? האם לנצח יראו בנו את מבצעי הפשעים הנוראיים, שבגללם גם ההרס הנורא וההרג של עשרים וחמישה אלף אזרחים ייחשבו מוצדקים?” שואל איש מפלגת הימין הקיצוני AFD. הוא ותומכיו דורשים להקים אנדרטה לזכר הנספים, ואילו מפגיני הנגד משמאל טוענים שלא על אנדרטאות מדובר כאן, אלא על הכחשת זוועות העבר וניסיון להתנער מאחריותה של גרמניה למעשיה במלחמת העולם השנייה.
דברי פתיחה: רותי דירקטור
