שתי נשים ושלושה גברים, כולם מצולקים ממלחמות, מתכוננים להעלאת מחזה המבוסס על “המלט” של שייקספיר. הצלקות והכאב הם קודם כל בתוכם, ואלה עולים במלוא העוצמה במהלך החזרות. המקום הוא אוקראינה, והמחזה הוא לא באמת זה שכתב שייקספיר: זהו שילוב של “המלט” עם חייהם של השחקניות והשחקנים. לא “להיות או לא להיות” אלא “לחיות או לא לחיות”, כדברי ירוסלב, אחד השחקנים, כשהוא משחזר את החוויה הטראומטית שלו מהמלחמה בחבל דונבאס ב-2014.
ועכשיו שוב יש מסביבם מלחמה, והחזרות מעלות על פני השטח את מה שאולי הצליחו להדחיק מעט עד היום. והם מתלבטים – התלבטות אמיתית, כנה, צועקת, של מי שחוו סבל אמיתי – אם יש מקום לעשות תיאטרון בימים נוראים כאלה, כשבחוץ משתוללות זוועות המלחמה.
את כל זה הצליחו במאי הסרט לתעד ולהעביר בצורה כנה, ישירה ואמיצה – וזה כנראה הסוד של החוויה העוצמתית שהסרט מזמן לצופים בו.