בעיצומה של מגיפת האיידס של שנות ה-80 איבדה להקת המחול של ביל טי ג'ונס את אחד ממייסדיה. חברי הקבוצה, הרוסים מהאובדן האישי ומפוחדים מהמגיפה המשתוללת מסביבם, החליטו לנתב את האבל, החששות והתקווה ליצירת מחול מקורית ונוגעת ללב. הם קראו למחול "די-מן במים", על שמו של רקדן חבר הלהקה שמת גם הוא מאיידס וכינויו היה  D-Man.

ביל טי ג'ונס היה אמן שקרא תיגר על הגמוניה תרבותית ועל גזענות. גם במחול המרשים הזה הוא עשה זאת, והדברים מתבהרים בסרט דווקא כאשר חבורת סטודנטים למחול משחזרת את היצירה בהדרכתם של חברת הלהקה המקורית ושל ג'ונס עצמו. המפגש בין דור הרקדנים המקורי לבין הדור העכשווי מעורר שוב שאלות חברתיות, בהן פוליטיקת הזהויות המתגברת, הגזענות המתמשכת וההתמודדות עם מחלת האיידס אז והיום.