דברי הקדמה: נועה רוזנברג, אוצרת לאמנות מודרנית, מוזיאון תל אביב לאמנות

הנה, סופסוף, סרט מתח על אמנות – לא כזה ש"מבוסס על סיפור אמיתי" אלא סרט תיעודי מתוחקר ומדוייק – ועדיין סיפור מרתק. השנה היא 1964 והרקע הוא המלחמה הקרה. הממשל האמריקני מחליט שהגיע הזמן שאמן אמריקני יזכה בפרס הגדול בביאנלה של ונציה – והאמריקנים יוזמים מבצע חשאי כדי להשיג את מטרתם. האמן המועמד הוא רוברט ראושנברג, שעדיין לא זכה להערכת הממסד האמנותי השמרני, בין השאר מאחר שהוא ובן זוגו, ג'ספר ג'ונס, התנסו בשילוב חומרים ייחודי, בשפה חדשנית וגם ברומן סוער ומתוקשר – ובכל אלה הקדימו את זמנם.

ובמלחמה כמו במלחמה: מוקם צוות שכולל אוצרי אמנות פעלתניים וסוחר אמנות מוכר, והם מוצאים את הדרך לוונציה. בדרך לניצחון, המודיעין אוסף מידע, הצבא האמריקני מסייע בשינוע היצירות ומבטיחים שנציג אמריקני יהיה בחבר השופטים. ולא פחות חשוב: מסע יחסי ציבור חסר תקדים (עד אז) יוצא לדרך.

התוצאה היא הצלחה אמריקנית: ראושנברג זוכה בפרס הגדול. בדיעבד, אומרים מבקרי אמנות רבים, ההצלחה היתה של ראושנברג, לא של הצוות שמאחורי המבצע המסועף: הוא אכן היה ראוי לפרס והיה זוכה בו. גם הוא עצמו הביע, בדיעבד, הסתייגות ממאמצי הממשל לסייע לו. אולי אפשר להתנחם בכך שהמאמצים המיותרים הללו הפכו את סיפור הזכייה לסרט מרתק.

לפני או אחרי הצפייה בסרט מומלץ לבקר בתערוכה "רות פתיר: ארץ אם". במיצב וידאו מרובה פרקים מתועד מסעה של האמנית רות פתיר לשימור פריון. הסיפור החשוף מסופר מנקודת מבט אישית, מצחיקה ונוגעת ללב. "ארץ אֵם" מעלה שאלות על בחירה חופשית, שליטה בפריון ואימהוּת כעיסוק עכשווי ששורשיו קדומים.
הפרויקט נוצר עבור הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה. בעקבות המלחמה הביתן נותר סגור, והפרויקט מוצג עתה לראשונה לקהל.

הביקור בתערוכה בכפוף לשעות הפתיחה של מוזיאון תל אביב לאמנות