סרט הפתיחה

רוג׳יר בן 52 והוא עוד לא מצא את עצמו. הסירה שקנה נרקבה, הבית שוקע, את העבודה הוא עזב, ומה הלאה? הוא חשב שבגיל הזה כבר יגשים את עצמו, הוא מספר בקריינות שבה הוא מלווה את הסרט מלא ההומור שעשה על עצמו. אם כך, הוא מחליט, הוא יחזור לחלום הילדות שלו מגיל תשע: לבנות אורגן כוסות ולהפוך לנגן מפורסם.

בתמיכת הוריו וחבריו המעט-סקפטיים הוא יוצא לדרך. בונה אורגן כוסות, לומד לנגן עליו ויוצא לרחוב. מנגן קצת בך, קצת ביטלס ואבבא, ולאט לאט הוא הופך מאמן רחוב לנגן מוכר. אבל גם אז, החיים לא מחייכים אליו: הוא מתעמת עם המלחין המפורסם ארוו פרט, נוסע לדובאי לפסטיבל רחוב שבו שום דבר לא מסתדר, ובכלל לא בטוח שזה ייעודו ושזה מה שחיפש בחיים: האם זה מה שרצה להשיג? האם זו באמת המוסיקה או אולי הוא בכלל חיפש הכרה? או אהבה?

אחרי שבע שנים נראה שהדברים בכל זאת מסתדרים: רוג'יר קפרס הצליח להפוך לאמן מצליח, ולקראת סוף הסרט הוא מופיע באולם ענקי עם תזמורת גדולה. על הדרך הוא גם יצר סרט מקסים ומלא תקווה (ומאז צאתו לאקרנים גם עטור פרסים).