פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות בשיתוף מוזיאון העיר תל אביב-יפו מקיימים לראשונה תחרות סרטים ייחודית בשם "יומן עירוני". בתחרות יוקרנו סרטים קצרים הנותנים ביטוי לאופייה של העיר תל אביב-יפו. הסרטים המתמודדים בתחרות בוחנים את העיר מנקודת מבט תרבותית, אישית וחברתית, ומספקים הצצה לדפוסי החיים העירוניים. הם מתארים את העיר דרך עיני היוצרים, תוך הצגת שינויים, התנהגויות חוזרות ויחסים עם העיר, שמעצבים את החיים בתל אביב-יפו.
הסרטים המתמודדים בתחרות יוקרנו לראשונה בבכורה בפסטיבל אפוס, ולאחר מכן יוקרנו במוזיאון העיר תל אביב-יפו ויכללו באוסף הסיפורים של המוזיאון.
התחרות מספקת פלטפורמה ליוצרים לא רק להציג את יצירותיהם, אלא גם לקיים שיח ער על תרבות העיר וההוויה המקומית, תוך תיעוד ושימור של היבטים ייחודיים של העיר.
שופטי התחרות:
רויטל פרץ – אמנית ואוצרת
אבי דבח – במאי דוקו ומציאות מדומה
טלי גולדנברג – עורכת סרטים
סרטי התחרות
הסרט מתרחש בדרום-מזרח תל אביב, בשכונת כפיר הידועה באדריכלות בעלת אוריינטציה קהילתית של שנות ה-50. הסרט מתרחש כאשר המקום נמצא על סף תהליך של פינוי בינוי. זהו הומאז' לתושבים ולאדריכלות שהשפיעו אלה על חייהם של אלה. הסרט נוצר בהשראת הסרט Floréal, של הבמאי Mey De Thierry.
הסרט מצולם כולו במגרש החניה שעומד במקום שבו היתה שכונת סומייל: בין הרחובות אבן גבירול, בן סרוק, בן שפרוט, ארלוזורוב וז'בוטינסקי בתל אביב. אליהו, מתושבי שכונת סומייל המפונים, מתאר במונולוג ארוך ואישי את השכונה שהיתה, את חייו בתוכה, את פינויה, את המלחמה על הקרקעות ואת כאבו על הריסתה.
מסע של יום שלם בבריכת גורדון המיתולוגית. סיפורי השחיינים חושפים בהדרגה את האופן בו "גורדון" פועל כבית של קהילה מקומית. בעיר המשתנה ללא הרף, בריכת גורדון מעניקה משמעות מיוחדת למושג: שגרה.
בהשראת זיכרון ילדות רחוק, מצאתי את עצמי נמשכת אל מראה מוכר ברחובות הסואנים של יפו: טוקטוק מרהיב בבעלותו של עלי.
יוני וענבל עומדים לממש את אהבתם במועדון לילה. דור, הצלע השלישית בחבורה, מוביל את הערב לאקט מיני בלתי צפוי. יוני מוצא את עצמו משותק, כאשר אהובתו נרמסת לנגד עיניו. הזריחה עולה על תל אביב והחבורה לא תחזור להיות כפי שהייתה .
הסרט יוצא לבחון לעומק את תופעת מחיקות הגרפיטי על קירות העיר תל אביב. דרך שיחה עם עובד עיריית תל אביב שאמון על מחיקות אלו אנחנו מגלים מה עומד מאחורי אותם כתמים לבנים, ואילו בחירות נעשות ביצירת הכתם הלבן של הקיר.
אדם לבוש בבגדי עבודה כחולים וכובע טמבל משוטט כחסר בית למרגלות מבני ציבור ברוטליסטיים ברחבי תל אביב. הוא סוחב על גבו לוחות קרטון, אולי מבקש לבנות לעצמו מחסה.
