הסרטים הזוכים בתחרות הישראלית – נימוקי השופטים

הבחירה במקום הראשון – ללא ארץ

מאת הבמאית שרון חוטר ישי.

אהבנו את הבחירה באנטי גיבור שהופך לגיבור דווקא בזכות החולשות שלו. יש לו דבקות מעוררת השראה ללכת בעקבות החלום והזהות שלו -מוזיקה, אמנות רחוב ואמנות בכלל – אף שההצלחה ממאנת לבוא. השילוב של התיעוד העצמי בנרטיב מאד מרענן ומגוון. ישנו שימוש מרשים בשילוב מדיות שמייצר פסיפס מקורות צילום המייצג את עולמנו בשנת 2017 – צילום בפלאפון, סקייפ, מצלמה יציבה ונעה ותמונות סטילס חזקות מהעבר.

מסעו חסר המנוחה של האנטי גיבור אחר האמת הפנימית שלו מביא אותו עד לקצה העולם, ויחד איתו אנו מגלים שגם בתקופה בה הציניות שולטת ואישור לעצם ההחלטה "מי אני" נמדד בהצלחה כלכלית, אולי יותר מתמיד, הדרך היא העיקר, גם אם היא אבודה.

 

ציון לשבח – "אבא בגיל של סבא"

מאת הבמאית רוני וולף.

הבמאית מציגה דיוקן כנה ואישי של כניעת אביה, השחקן שמואל וולף, לזקנה. הסרט לא מחביא או מייפה את הטראגיות האינהרנטית בפרק האחרון של החיים והצופה עובר רגעים קשים של קמילה וההתרדרות גופנית. המצלמה נוכחת מאד, ומצליחה להגיע למקומות פרטיים תוך קרבה לסובייקט שקשה להשיג בז'אנר הדוקומנטרי. אם ברוב הסרטים המתרחש מול המצלמה לא היה קורה אילולא המצלמה היתה נוכחת, הרי שכאן קודם כל יש אמת שלא ניתן לייפות, והסרט מצליח לגעת בעצב חי שמקלף את הדמגוגיה של ההנצחה ומציב אותנו פנים מול פנים עם הזקנה כמו שהיא.